Skip navigation

Category Archives: כללי

את הטיול שלי ליפן עשיתי בספטמבר-אוקטובר 2012, לפני שנתיים. זה היה טיול של כחודש בסוף תקופת הקיץ-תחילת הסתיו. עדיין היה חם ובעיקר לח, אך הבנתי שאי אפשר לצפות למזל אוויר טוב יותר בתקופות אחרות של השנה. ביקרתי בעיקר בטוקיו, אוסאקה וקיוטו. במהלך הטיול פגשתי מספר חברים פה ושם אבל בגדול יצאתי אליו לבד.

יפן היא ארץ מאוד כיפית לחובבי אנימה, מנגה והתרבות היפנית.

אם מישהו שאינו חובב אנימה ואין לו קשר ליפן ישאל אותי אם כדאי לנסוע ליפן או מה יש לעשות ביפן, יהיה לי קשה לענות לו. לא מצאתי שם דברים יוצאי דופן במיוחד שכל אחד/ת חייב/ת לראות. מצד שני, לא טיילתי במקומות רבים ואין לי הרבה נסיון בארגון טיולים. מה שכן, למי שכן מתעניינ/ת בתרבות יפן, אנימה ומנגה, יש לי כמה דברים לספר:

Akihabara

הימים הראשונים שלי ביפן היו לא קלים. לא ידעתי בדיוק לאן ללכת, כאבו לי הרגליים, לא הכרתי את האזור ולא ממש היה לי עם מי לחלוק את חוויותי. אבל אחרי כמה ימים מתחילים להתרגל לסביבה ולאווירה. ביפן הרגשתי שונה מבארץ. אני לא חובב גדול של תרבות פופולארית ישראלית או מערבית, אני לא נוהג לצפות בטלוויזיה כי אין שם דברים שמעניינים אותי, או להאזין לרדיו כי לא מתנגנת שם מוזיקה שאני אוהב וכו׳. אבל ביפן, אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם, זה שאני כן חובב של התרבות הפופולארית ביפן. אני נכנס לחנות ספרים וברקע מתנגן שיר של ספיץ או באמפ אוף צ׳יקן. אני עומד בתחנת רכבת ורואה פרסומת של ניצ׳יג׳ו, הולך ברחוב ורואה פוסטר של מאדוקה והידמארי סקץ׳ מתנוסס מבניין גבוה, מדליק טלוויזיה ורואה קוקורו קונקט או גו. האווירה שם אחרת לחובבי תרבות יפן, אנימה ומנגה, תגלו שמלהסתובב ברחוב פתאום תוכלו להיתקל בתחביבים שלכם, בדברים שמעניינים אתכם. וזה משהו שלי, לכל הפחות, לא קורה בארץ.

חוויה נוספת ביפן היא האוכל, האוכל ביפן נהדר וזול. אז הנה כמה מאכלים שאני מאוד רוצה להמליץ עליהם. במקרה ואתם/ן ביפן, שווה לכם לנסות:
יאקיניקו-דון – אחד המאכלים העיקריים שנהגתי לאכול ביפן, בעיקר ברשת ענקית שנקראת יושינויה (סנסיי!). מדובר במנה של פרוסות דקות של בשר בקר עם בצל על מצע אורז. מנה מאוד זולה וטעימה. במיוחד עם מרק מיסו בצד. המנה, כולל המיסו, עלתה לי 480 יין.
קארי גיודון – גם ברשת יושינויה, קארי ובשר גיודון על מצע אורז.
סושי – כמובן. סושי ביפן יכול להיות מאוד יקר ומאוד זול. אני אכלתי בעיקר בקאיטן-זושי – מסעדות בו יושבים על מן בר-מסוע שכזה, ומנות סושי מסתובבות על המסוע. אפשר גם לבקש מהשפים שעומדים ומכינים את הסושי באמצע הבר מה שאתם/ן רוצים/ות מהתפריט, שמורכב בעיקר מניגירי (לפחות איפה שאני אכלתי). המחירים נעים במקומות כאלה, כמו בסושיה שבקומה השמינית שביודאבאשי אקיבה או בתחנת קיוטו, בין 100 יין ל500 יין למנה (שני ניגירי), וניתן להבדיל בין המחירים של כל מנה לפי הדוגמה שעל הצלחת עליה היא מוגשת. בתפריט יש פירוט של כל מנה וצלחת בד״כ.
סוקיאקי – אני אכלתי סוקיאקי בסגנון שאבו-שאבו בקומה השמינית של יודאבאשי אקיבה, לצערי חיכיתי ממש ליום האחרון עד שאכלתי שם וחבל, זו הייתה אחת הארוחות היותר טעימות שאכלתי. במסעדה אפשר להזמין כמות מסויימת של בשר (200 גרם למשל) המגיע ברצועות דקיקות לפני בישול, בופה אכלו כפי יכולתכם/ן המכיל אורז, אטריות (ממליץ מאוד לטעום מהאודון!) ירקות ועוד, שתיה חופשית במידה ואתה בוחרים לשלם סכום סמלי של כ100-200 יין, ושתי ביצים. בנוסף תקבלו מעין סיר עם מים רותחים ורוטב סוקיאקי בו תבשלו את הארוחה שלכם. מדובר בארוחה נהדרת ואחלה חוויה, ממליץ בחום.
קרפ – הקרפים ביפן שונים מהקרפים בארץ. יש מגוון גדול של דברים לשים בהם- פירות, קצפת, קאסטארפ, שוקולד, גלידה ועוד. אפשר למצוא הרבה כאלה בהאראג׳וקו והם עולים בסביבות ה300-500 יין. מאוד ממליץ לנסות.

יש עוד המון מאכלים טעימים לאכול ביפן אני מאוד מאוד ממליץ לנסות כל מני דברים. בנוסף יש לא מעט מסעדות בהן יש מודלים מפלסטיק של המנות שמוגשות במסעדה שנראים אמיתיים לגמרי. יש גם הרבה דברים מאוד טעימים וגם ארוחות לחימום במיקרו (שאפשר לחמם במקום) בקונביני שפזורים בכל מקום.

מבחינת תחבורה, התחבורה הציבורית ביפן מאוד מוצלחת, במיוחד בטוקיו. יצא לי בעיקר להסתובב על הקו ההיקפי של טוקיו (היאמאנוטה שמסומן בד״כ בצבע ירוק) שעובר ברוב התחנות המרכזיות בטוקיו ומגיע בערך כל שתי דקות (!). מחירי הכרטיסים נעים בין 120 יין ל280 יין אם זכרוני אינו מטעה אותי. עם חישוב פשוט רואים שאין ממש סיבה לקנות JR PASS, המקנה נסיעה חופשית לשבוע/שבועיים/שלושה בהרבה מאוד קווי רכבת ביפן – כולל השינקנסן, בשביל לנסוע בטוקיו וכי עלות הנסיעות לא תגיע לסכום שתוציאו על כרטיס כזה. מה שכן, שווה להוציא סויקה, שזה כרטיס הניתן להטענה ואפשר לשלם איתו בכל מני מקומות – גם בתחנת הרכבת.

כדי לחסוך קצת כסף, במקום לקחת את השינקאנסן מטוקיו לקנסאי ובחזרה, לקחתי אוטובוסי לילה וכך חסכתי גם בעלות הגבוה של נסיעה בשינקאנסן (למרות שבטח פספסתי חוויה בפני עצמה), וגם חסכתי בעלות הלינה של כל לילה. בכל מקרה, בערב בו הייתי צריך לקחת את האוטובוס חזרה לטוקיו הלכתי לסנטו, שכן הצ׳ק אאוט התבצע בצהריים ולא הייתה לי גישה למקלחת אחרת. זו הייתה חוויה דיי מעניינת ופתרון לא רע בכלל.

מבחינת הבדלי שפה, כמעט וכל האנשים שתיתקלו בהם לא ידעו אנגלית. אם אתם רוצים לשאול מישהו/י ברחוב משהו או להזמין אוכל במסעדה, כנראה שתצטרכו לדבר ביפנית. אז זה דווקא זמן טוב להתאמן קצת על היפנית שלכם/ן. למרות זאת, כמעט כל טוקיו משולטת באנגלית, אז מהבחינה הזאת לא תהיה בעיה.

יש הרבה איפה להסתובב ביפן כדי לצוד מרצ׳נדייס. בעיקר באקיהבארה, שזו כמעט עיר שלמה שמתעסקת בתחביב שלכם/ן. אפשר למצוא הרבה מאוד חנויות עם הרבה מאוד מרצ׳נדייס הכולל בלו-רייז, מוזיקה, פיגרים, דאקימאקורות ועוד.
יודאבאשי אקיבה – החנות שדיברתי עליה מקודם בהקשר של אוכל, היא מעין כלבו ענקי עם 8 קומות ובו כל טוב. יש שם בערך הכל.
בוק-אוף – מנגות, מוזיקה ומשחקים בזיל הזול. רק תזהרו שלא תקנו יותר מדי שהגלגל של המזוודה שלכם לא ישבר ותצטרכו לסחוב מזוודה עם איזה 7 קילו משקל עודף במעלי המדרגות בתחנות הרכבת כי אין בטוקיו הרבה נגישות לנכים.
סופמאפ – רשת של כמה חנויות באקיבה כשלכל אחת יש מן נושא משלה.

יש עוד הרבה חנויות לכל מני קהלי יעד. גדולות, כגון טורה נו אנה, מנדאראקה, דון קישוט ועוד ועוד, וקטנות – שאולי דווקא בהן תמצאו את הדברים שמעניינים אתכם/ן במחירים מוזלים. שווה לטייל ולהסתובב, בעיקר אם יש איזה משהו ספציפי שאתם/ן רוצים/ות ואז החיפוש הופך להרבה יותר מעניין.

ארקיידים זה גם מקום מעניין להסתובב בו. תגלו עד כמה תרבות הארקיידים גדולה ביפן. המחירים לסיבוב בכל מכונה דיי יקרים, אבל יש שם חלליות של ממש. ממכונות משחקים לזכייה בפרסים כמו פיגרים וכו׳ (זו תרמית אני אומר! תרמית!) עד משחקי DRR, מכונות למשחק מאג׳ונג והימורי סוסים. ואם במקרה אתם עם חברים, לכו ביחד לקאראוקה. אפשר להזמין חדר לפי שעה או להישאר כל הלילה (למרות שלא יצא לי לעשות את זה). יש כל מני שירים פופולארים ומאנימה בפלייליסט וכנראה שלא תמצאו מקומות אחרים בעולם עם מבחר כזה.

יש עוד הרבה מה לראות ביפן. גנים יפים, מבנים עתיקים, מקדשים, משחקי בייסבול, הרים גבוהים. ויש הרבה מה לחוות. אני מקווה שנהנתם/ן לקרוא ממה שרציתי לספר לכם/ן, אפילו שהתמקדתי בעיקר בדברים כלליים ופחות במקומות ואתרים קונקרטיים. אפשר למצוא שלל מקורות באינטרנט שיסבירו על יפן ועל מה לעשות בה, ואני רציתי לחלוק קצת מחוויותי הפחות קונקרטיות :)

אני מקווה שתהיה לי הזדמנות לבקר ביפן שוב בקרוב. הייתי רוצה קצת לצאת יותר מהקופסה ממה שעשיתי בפעם הקודמת. ללכת לטייל קצת על הרים (תודה, יאמה נו סוסומה), ללכת לאונסן, לאכול עוד הרבה דברים טעימים ולחוות יותר מחיי הלילה. הסיבה שאני רוצה לחזור ליפן היא לא בגלל שמצאתי שם אתרים מדהימים שאני חייב לראות, אלא בגלל שבתור אוטאקו, יש דברים שרק ביפן אני יכול לחוות.

 

ולבסוף: קצת תמונות


אני מקווה שתסלחו לי על הבלאגן בפוסט ועל טעויות דפוס, דקדוק ולשון. הפוסט הזה התארך לי מדי ופשוט לא היה לי כוח לעבור עליו. אשמח לשמוע תגובות, דעות, שאלות וטענות. לצערי הבלוג כרגע תחת מתקפת ספאם מתמשכת ואין לי גישה לדאטהבייס בשביל להתמודד עם זה. מקווה לפתור את זה בקרוב. אני מקווה שלכל הפחות בפוסט הזה לא תהיה הצפת בספאם ותוכלו לכתוב חופשי. מקסימום, תמיד אפשר לשלוח לי מייל

פוסט זה נכתב כחלק מהקבא״ב תחת הנושא השמיני – טיולים ליפן.

הנושא הרבעוני של הקבא"ב הוא 'קצת על הכותבים' ולי, בתור אדם שלא כל כך אוהב לדבר על עצמו, לא קל במיוחד לכתוב פוסט לנושא הזה. אבל בכל זאת אנסה ספר קצת על עצמי ועל מה אני אוהב בתחום.

היסטוריה

כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, אני צופה באנימה באיזור העשר שנים. האנימה הראשונה שראיתי דרך האינטרנט הייתה 'רורוני קנשין' אותה בחרתי בקפידה מתוך רשימת סיקורים באתר אנימס עליו השלום. הכנס הראשון אליו הלכתי היה אנימה-קון הראשון ומאז הלכתי לעוד כמה וכמה כנסים, התנדבתי בכמה והרצאתי באחד <קישורית>.
אני דיי אוהב את הרעיון של כנסים. כנסים בגדול מאפשרים לנו להנות עם חברים מדברים שקשורים לתחומי עניין שאין להם מקום משלהם בחוץ, לקבל העשרה כלשהי ביחס לתחום שיכול להיות שלא היינו מכירים אחרת, בטח שלא בכזאת קלות, ולהכיר אנשים שיש להם עניין באותם תחומי עניין כמוך. למרות שלאחרונה לא הרגשתי שאני רוצה כל כך ללכת לכנסים ושאני לא מקבל את מה שהייתי רוצה לקבל מכנס, אני אוהב את הרעיון והייתי רוצה ללכת לאיזה כנס שיגרום לי לרצות ללכת אליו.

שגעונות וטעם אישי

האמת היא שאני לא צופה באנימה יותר מדי, בדרך כלל בכמה בודדות בעונה. לרוב יוצא שאני מסנן את הסדרות שאני רוצה לראות לפי התמונה במאל או אנידב, אם היא נראת לי מעניינת או לא. בחלק מהסדרות שלא עברו את הסינון הראשוני הזה אני צופה לאחר קבלת המלצות מאנשים מסוימים, וגם אז לא בטוח שאראה אותן. במיוחד קשה לי להמשיך לצפות בסדרה, מצויינת ככל שתהיה, אם היא לא מושכת אותי לצפות בה. ובמקרה והיא כן מעניינת אותי אני אשתדל להימנע מספויילרים הכי קטנים עליה: אשתדל לראות אותה מוקדם, לא אכנס לדיונים שמדברים עליה וכו'. אני מאוד רוצה לתת ליוצרים להראות לי את הסדרה בדיוק כמו שהם רוצים, בלי שאתערב באמצע ובלי שאדע דברים שאני לא צריך לדעת וכך לקבל את האימפקט שהם רצו להעביר לי.

השפעה

אם הייתי אומר שאני לא בנאדם מושפע, הייתי משקר. לאורך השנים יצא שעשיתי המון דברים בהשפעת אנימה ומנגה. יצא לי להכיר ולשחק במשחקים שונים שלא הייתי מגלה אילולא הייתי רואה סדרת אנימה עליהם (גו, בייסבול, מאג'ונג ועוד), רציתי לפתח ויז'ואל נובלז <קישורית לדוגמא> אחרי שראיתי 'ברוכים הבאים לNHK' ולפתח משחקי מחשב בכלל אחרי ששיחקתי בפיניקס רייט. חזרתי לנגן אחרי תקופת יובש אחרי שראיתי 'BECK' ועוד. בכלל, אחד הדברים שאני אוהב במיוחד באנימה ומנגה, זה שאפשר לקחת כל קונספט מעניין ולגרום לו לעבוד ולגרום לאנשים אחרים להתעניין בו, אם זה משחקי קלפים, ערבוב משקאות, הכנת לחם, למידה או שייט גונדולות, לאנימה ומנגה יש כוח שלא ראיתי במדיומים אחרים והם לא פוחדים להשתמש בו, ולכן אני מאוד נהנה ומחכה לסדרות חדשות, לראות אילו דברים חדשים אכיר ומה אלמד.

פילוסופיה בגרוש ואהבה לתחום

אבל אני חושב שהסיבה העיקרית שבגללה אני מתחבר יותר לאנימה מאשר לסדרות מערביות היא שבאנימה (שאני רואה, לכל הפחות) מראים הרבה יותר את הצדדים הטובים שבבני אדם בעוד שברוב הסדרות המערביות שיצא לי לראות הראו יותר את הצדדים ה"רעים" בבני אדם: משום מה מרגישים היוצרים של הסדרות המערביות שיצא לי לצפות בהן (במיוחד לאחרונה) שהם חייבים לדחוף לי סקס לא קשור, סקסיזם בכלל, שמוקיות ועוד ועוד, כדי לתת תחושה של "בגרות". (תראו איזה בוגרת הסדרה! יש שם סקס ודברים "אמיתיים"). לא תודה, אני מעדיף להישאר בעולם הדמיוני של סדרות כמו הידמארי סקץ', אריה, ברטנדר ועוד ועוד ועוד שלא גורמים לי לאבד תקווה במין האנושי.

בגלל שאלו מדיה כל כך מיוחדות הייתי רוצה להכיר יותר אנשים שחושבים כמוני בנושא, שנהנים להיחשף לדברים חדשים שכנראה לא היו מכירים בדרך אחרת, שמעדיפים את הצד הטוב באנושות על הצד הרע. ובגלל זה כנראה, אפילו שאני מרגיש מנותק כמעט ולחלוטין מהקהילה הישראלית אני בכל זאת מחפש איפה אני יכול לתרום.

חומריות


מבחינת מרצ'נדייס אין לי יותר מדי: כמה מנגות באנגלית שאני כבר לא קורא, כמה מנגות ביפנית שעוד לא הספקתי לקרוא, שני פוסטרים שטרם תליתי, OST אחד, כמה אלבומים של להקות יפניות, בלו ריי אחד, שני דיוידיים וכמה פיגרים. אוקיי, אולי יש לי קצת יותר מדי, אבל לא נורא.

 

סוף דבר

נגמרו לי הרעיונות על מה לכתוב, אז אני אסיים כאן. אני מקווה שלא חפרתי יותר מדי ואני מתנצל שדיברתי דיי בכלליות ולא יותר מדי על עצמי למרות הנושא. אני מקווה שבכל זאת תחליטו לכתוב לנושא הזה בקבא"ב, ואם זה יגיע אלי, אני מבטיח לקרוא.

פוסט זה נכתב במסגרת הנושא החודשי בקבא"ב: "הצגת המדיום לאנשים חדשים"

יצא לי לחשוב על הנושא הזה כמה פעמים אבל ליישם אותו מעט מאוד פעמים. אלו הם שני הסנט שלי בנושא:
בגדול, הצגת המדיום לאנשים שלא מכירים אותו הוא כמובן דבר מאוד אינדיווידואלי, הרי  שכמו שאני ואתם אוהבים נושאים שונים וסדרות שונות הרי שגם לאנשים שאנחנו רוצים לחשוף למדיום יש העדפות לז'אנרים ונושאים משלהם. ובכל זאת יש כמה דברים שאני הולך לפיהם כשאני חושב להמליץ על סדרה/סרט לאנשים אחרים:

1. כדאי שזה יהיה קצר
להרבה אנשים היום אין סבלנות לראות סדרה ארוכה או סדרה ש"משתפרת ככל שממשיכים". רושם ראשוני זה דבר חשוב. אם לסדרה לוקח 5 פרקים כדי להתחיל להיות טובה, גם אם היא טובה ממש, היא כנראה לא מתאימה למי שלא מכיר את המדיום, שיכול להיות שיוותר הרבה לפני. לכן אני נוטה להעדיף סרטים או OVA. למשל, 12 הממלכות היא אחת סדרות הפנטזיה היותר טובות שראיתי, אבל לא הייתי ממליץ את זה לחובב פנטזיה שלא מכיר את המדיום, פשוט כי לוקח לה הרבה זמן להיות ממש טובה וההתחלה לא קלה.

2. זה שאתם אוהבים את זה לא אומר שכולם אוהבים את זה/להתאים את התוכן לאנשים להם אתם ממליצים
הרבה פעמים אני נמנע מלהמליץ על סדרות שאני ממש אוהב מהידיעה שזה כנראה לא יתפוס את רוב האנשים, וזה בסדר. לפעמים דווקא הדברים שאתם לא אוהבים הם הדברים שמי שאתם ממליצים לו/לה ממש יאהב/תאהב.
צריך לדעת לבחור את התוכן בצורה שתתאים למי שאתם רוצים שיראה/תראה את הסדרה/סרט/משהו ולא לפי מה שאתם הייתם רוצים לראות.

3. לצאת מהמיינסטרים זה בסדר
כהמשך של 2, אנשים שונים אוהבים דברים שונים ואין סיבה להירתע ממה שמיינסטרים ומה שלא. פעם המלצתי למישהו לראות Golden Boy כאנימה ראשונה, והוא ממש אהב את זה. וזה נכון גם לגבי אנימה/מנגה, אני כמעט ולא מכיר אנשים שאוהבים מנגה יותר מאנימה, אבל יש כאלה. לפעמים אנשים שלא התחברו כל כך לאנימה יבלעו כרכים של מנגה בלי בעיה (אפילו זה קרה פעם עם אחותי!). בפוסט הזה ספציפית לא אדבר על מנגה, כי אני מכיר מעט מדי מכדי להמליץ לאחרים.

אז על מה בכל זאת הייתי ממליץ כדי להכיר למישהו/י את המדיום?

לחובבי האקשן, חרבות, סמוראים, ואלה שלא נרתעים מ"דם" (אולי אפילו מחפשים את זה?): חרבו של הזר זה אחלה סרט עם אנימציה וכוריאוגרפיה ממש יפה. בקלות הייתי ממליץ לחובבי האקשן למיניהם.

לאנשים עם רוח צעירה ו"נשית" (אני ממש מחפש מילה אחרת אבל לא מוצא): וויספר אוף דה הארט או הנערה שקפצה בזמן הם שני סרטים החביבים עלי במיוחד.

לחובבי ה"שונן" ופנטזיה/קסמים: ברייב סטורי.

ל"בוגרים": זמן חווה זה אחלה סרט לדעתי כדי לעשות רושם…

המכה השניה: לא פחות חשובה מ"המכה הראשונה", צריכה לבוא אחרי שה"מומלץ" ראה/ראתה את אשר המלצתם עליו ובא לבקש עוד. אפשר להתפרע יותר ולכוון לסדרות ארוכות יותר, סדרות שלמשל הייתי ממליץ עליהם במכה השניה הם שיקי, צ'יהאיהפורו, נאנה, בוקורה גה איתא, פלאנטס, קנשין (הOVA), טורהדורה, קלאנאד, שורה נו טוקי ועוד. כל אחת לפי טעמו של הצופה. אני בטוח שיהיה לכם כבר חוש טוב יותר במה מדובר אחרי הפעם הראשונה. לפעמים אפילו ניתן לתת לאדם כזה כמה אפשרויות ולבקש ממנו לבחור ביניהם.

צפייה נעימה!

שלום לכולם,

כחלק מפרויקט חדש "קואופרטיב בלוגי אנימה בישראל" אני רוצה לכתוב על השנה שהייתה לי בהקשר של אנימה מנגה והמסביב. שזה הנושא החודשי של הפרויקט (“סיכום השנה (2013) בתחום האנימה המנגה וכל השאר, והציפיות שלכם לשנה הבאה.”), בין היתר בגלל שלא כתבתי פה בשנה האחרונה.

בשנה האחרונה קרו הרבה דברים, המשכתי לשנה שניה בתואר למדעי המחשב, הייתי ביפן, וגם יצא לי לראות אנימה ולקרוא קצת מנגה.

אז מה קרה השנה?

נתחיל בסדר כרונולוגי, בספטמבר הקודם יצאתי לטיול ביפן, לבד. היה טיול ממש כיף ויצא לי להגיע לטוקיו, אוסקה וקיוטומבחינה תיירותית, אני חושב שקיוטו הייתה המעניינת ביותר. היו בה מקדשים ומקומות תיירות אחרים שלא יצא לי להיתקל בכמותם באוסקה או טוקיו. גם האווירה הייתה שם מאוד מעניינת ויצא לי יותר ללכת שם ברגל aimlessly. אבל עדיין, המנה העיקרית בכל הטיול הזה הייתה טוקיו ובמיוחד אקיהבארה הצבעונית. יצא לי לחזור לאקיהבארה מספר גדול של פעמים ופשוט לבקר בחנויות ולראות כל מני דברים שקשורים לאנימה ומנגה: בלו-ריי/דיווידי, מוזיקה, מנגות, פיגרים, פוסטרים ועוד ועוד. אין כמו להכנס לחנות, לשמוע מוזיקה שאתה אוהב, לראות את הסדרה שאתה אוהב על המסך או פריוויוים של סדרות שעתידות לצאת בעונה הקרובה ולהסתכל על כל מני מרצ'נדייס של סדרות שאתה אוהב (וגם לא). ועדיין, ללכת לטייל באקיהבארה ללא מטרה מסויימת מספר רב של פעמים עדיין יכול להיות רפטטיבי מדי. כאשר הלכתי עם מטרה לחפש פיגרים ספציפיים, מנגות וכו', היה הרבה יותר מעניין.

תמונה של אקיהבארה

אקיהבארה

על יפן אני יכול לדבר עוד הרבה, אבל אני לא אעשה את זה, לפחות לא הפעם. במקום זאת אדבר על הסדרות שראיתי השנה (או לפחות על חלקן) ועל דברים נוספים שאני מצפה להם בשנה הקרובה.

אז מה יצא לי לראות (עד הסוףהשנה?

יורו יורי, קוקורו קונקט, סימפוגירטארי טארי, קוטואורה-סאן, קיי-און, פסיכופס, רובוטיקס;נוטס, גינגה אה קיקאוף, המהמר האגדי טצויה, צ'יהאיהפורו 2, גנשיקן, האטאראקו מאהו סאמה, קירה קירה ההופעהליטל וויץ' אקדמיה, זמן חוה, ילדי הזאב אמה ויוקי.

הרוב היה מאוד מוצלח, יורו יורי (שתי העונות) עשויות ממש בטוב טעם, הסדרה יושבת על בסיס חזק מאוד של דמויות מאוד יציבות, מגוונות, אמינות ועקביות ועדיין מצליחה בכל פרק להציג דברים חדשים ככה שהיא בכלל לא הייתה רפטטיבית ומאוד נחמדה. קוקורו קונקט התחילה נורא מוצלח אבל מתישהו הם התחילו ללעוס את כל הקטעים עם טאיצ'י יותר מדי, לא יודע למה הקלנגר הזה הפך פתאום לדמות הראשית, חבל. ועוד יותר חבל שהחליטו להוציא את ה"סוף" של הסדרה כ OVA. זה ממש טריק לא יפה לדעתי.

טארי טארי הייתה סדרה ממש טובה. היא לא עשתה יותר מדי, אבל מה שהיא עשתה היא עשתה ממש טוב. הדמויות היו בנויות ממש טוב והאינטראקציה ביניהן הייתה מאוד אמינה ומעניינת, ממש השקיעו על הפרטים הקטנים וזה היה מאוד מוצלח בעיני, בהחלט אחת הסדרות שאני יותר אוהב.

תמונה של טארי טארי

טארי טארי

פסיכופס – יותר מדי חורי עלילה וחוסר הגיון בבניית העולם, חבל.

רובוטיקס;נוטס – דווקא סדרה שחיכיתי לה וראיתי כמה טיזרים שלה ביפן אבל היא יצאה אחת הגרועות שראיתי. אין לי מושג מה הם חשבו לעצמם. אני מאוד שמח שכשהייתה לי את ההזדמנות לקנות את הויז'ואל נובל ביפן לא עשיתי זאת.

האטאראקו מאו סאמה – ארבעה פרקים מעולים ומאז התדרדרות. חבל.

קיי-און וקוטואורה סאן – היה טוב וטוב שהיה.

את המנגה של גנשיקן קראתי בעבר ולקראת תחילתה של גנשיקן נידאימה ראיתי את האנימה והיה סבבה. חבל אבל שהיא לא יצירה שלמה. גנשיקן נידאימה יצאה סדרה ממש לא לטעמי שבאמת אין לי מושג למה אני רואה אותה שבוע אחרי שבוע. הייתי מעדיף שישלימו את החלקים החסרים בגנשיקן המקורית מאשר שיעשו את נידאימה, אבל זה לא בשליטתי.

אני חושב שאני אעצור כאן. היו דברים נוספים שראיתי השונה והדרפתי כמו כפית הכסף שהיה מגורבב (למרות שדיי ציפיתי לזה! ראיתי קאבר של המנגה של זה ביפן וזה היה משהו כמו "יווו פרות, צריך לקרוא.” אז חבל), לאב לאב שפשוט לא עשה לי את זה, קינירו מוסאיק (כנ"ל) ובטח עוד כמה וכמה.

ומה אני רואה עכשיו?

אחים בחלל: ראיתי עד פרק 60 במרתון והיה מעולה. מאז התחילו קצת גרבובים, פרקים יוצאים פעם בשבועיים, התחילו לקצר את תוכן הפרקים לטובת תקצירי העלילה עד כה והחרטוט הלא מזוהה הזה של "היביטו" השפן (יאי!) לא מעניין לחלוטין. מה נסגר? הסדרה הזאת מתאימה יותר למרתון בעיניי. אני עדיין מתלבט אם להפסיק לראות בינתיים ולמרתן עוד חודשיים אבל כנראה שזה לא יקרה כי אני סקרן מדי.

פרי: או "דרור" בתרגום עברי חופשי. סדרה ממש כיפית בעיניי, אני נהנה.

סטלה ג'אקוין חרטא בשלישית בו: לא ברור לי בכלל מה הולך שם והילדה הראשית צריכה אשפוז.

שינגקי נו קיוג'ין: בזבוז זמן שאני לא בטוח למה אני ממשיך, אבל אני ממשיך.

סימפוגיר ג'י: על הפרצוף. הרבה פחות טוב מהעונה הראשונה שדווקא הייתה מוצלחת ואנדרייטד וחבל.

שירוקומה קפה: לא ראיתי הרבה זמן אבל ממש נהנתי מזה בזמנו, אני תקוע בפרק 33 כי זה נעשה לי מעט רפטטיבי מדי. אני מקווה לחזור לזה בקרוב.

סייריי נו מוריביטו: אני בערך באמצע הסדרה והיא ממש טובה עד עכשיו. יופי!

בנוסף יצא לי לקרוא את המנגה אונאני מאסטר קורוסאווה שהייתה ממש טובה וקשה לי קצת להסביר את הדבר שהכי אהבתי בה, אולי זה לא מתאים לי לפורמט של בלוג. בקיצור, ממליץ לקרוא אותה.

ועכשיו לחלק השני של הנושא (שיהיה קצת קצר אולי), מה הייתי רוצה לראות השנה או למה אני מצפה?

אז סדרות שכבר יצאו והייתי רוצה לראות (או לפחות לנסות) בשנה הקרובה:

האיבאנה רנמיי: אני דוחה את זה יותר מדי זמן

דורארארה: צריך להמשיך

הידאמארי סקץ'

היגוראשי קאי: כנ"ל

טקון קינקרייט: אפילו יש לי דיוידי עם תרגום בעברית

צוריטאמה: לסיים

ובטח עוד דבר או שניים שאני לא חושב עליהם כרגע.

מהעונות הקרובות אנימה מחכה לספיישל פוקימון המקור, בתור אחד ששיחק ברוב המשחקים אני מאוד מחכה לזה ודאיה נו אייס שבתור חובב בייסבול אני מאוד מחכה גם לה. למרות שאין לי יותר מדי דברים שאני מחכה להם (או שאולי לא חיפשתי מספיק) יש לי הרגשה שתהיה שנה טובה :)

דבר נוסף שאולי חשבתי לעשות השנה זה לפתח משחק דוג'ין לסדרת אנימה כלשהי (משחק מכות, ארפיג'י או משהו כזה). אבל עדיין אין לי רעיון קונקרטי לסדרה או גרפיקאי שיכול לעזור לי בעניין. אם יש לכם רעיון או שאתם רוצים להציע את עצמכם, לכו על זה בתגובות :)

זה הכל להיום. יצא פוסט דיי ארוך אחרי הכל ואם קראתם עד כאן, כל הכבוד. אני מקווה שבאמת הפרויקט "קואופרטיב האנימה" יצליח ואני אשתדל לכתוב פוסט בבלוג בכל חודש על הנושא החודשי. מה שבטוח זה שאני אקרא כל פוסט על הנושא החודשי שיצא ואשמח לקרוא גם את שלכם! אז אני מקווה שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.

היום, שבת, ב9:30 בבוקר לפי שעון טוקיו (או 3:30 בלילה בשעון ישראל) התקיים גמר אליפות הקיץ של בתי הספר התיכוניים של יפן בבייסבול, או בשמה הידוע יותר: נאטסו נו קושיאן (או, קושיאן קיץ) בה התחרו ביה"ס אאומורי קוסיי וביה"ס ניצ'י דאי סאן על האליפות.

קושיאן קיץ היא אחת משתי התחרויות המרכזיות לבתי ספרי תיכוניים ביפן (השניה מתרחשת באביב) והיא הדובדבן של הקצפת של תחרויות בתי הספר התיכוניים בבייסבול. 49 בתי ספר שונים מנציגות של כל אזור ביפן (כשיש שניים מטוקיו ושניים מהוקאידו) מתמודדים כדי להגיע לגמר שנערך באיצטדיון 'קושיאן' של קבוצת הבייסבול המקצוענית 'האנשין טייגרז' ולזכות באליפות ובתהילה.

איצטדיון קושיאן

איצטדיון קושיאן של ה'האנשין טייגרז'

הטורנירים של הקיץ והאביב נהנים מפופולארית שווה לליגה המקצוענית (ואולי אפילו יותר) וזוכים לסיקור רחב בתקשורת. משחקי הגמר משודרים בטלוויזיה ובאינטרנט והשחקנים שמככבים בקושיאן משיגים מעמד של סלבריטאים של ממש.

הרמה גם היא מאוד גבוהה. ההופעה בקושיאן פותחת את הדלת לזירה המקצועית לשחקנים שמככבים בה. הרבה סקאוטרים (מגייסי שחקנים) מחפשים את השחקנים הבולטים בטורנירים ומגייסים אותם לקבוצות החזקות שבליגה המקצועית. בין השחקנים המקצועיים שבלטו במיוחד בקושיאן ניתן למצוא את גם את דאיסקה מאטסוזאקה, איצ'ירו סוזוקי והידקי מאטסוי, ששלושתם כיום משחקים במייג'ורז בארה"ב.

קושיאן מהווה גם כזירה הגדולה ביותר שרוב שחקני הבייסבול בבתי הספר התיכוניים יכולים לחלום להגיע אליה. הרי שרק קומץ ממשיכים לזירה המקצועית. כדי להגיע לשם השחקנים משקיעים את כל כולם במשך חיי התיכון שלהם, יום יום, באימונים מפרכים וקשים המכלים את רוב זמנם. לכן גם המון רגשות מעורבים במשחק, וזו גם חלק מהסיבה שקושיאן כל כך פופולארי ביפן. הוא מייצג את רוח הנעורים והעבודה הקשה. שלא כמו בליגה בה יש יותר ממאה משחקים בעונה, בקושיאן אם הפסדת, נגמר. לכן המשקל של כל משחק הרבה יותר גדול. לכל משחק המון תקוות, המון אכזבות והמון דרמה.

במשחק הגמר שנערך היום ניצחו ביה"ס ניצ'י דאי סאן מטוקיו את אאומורי קוסיי בתוצאה 11 – 0.  שני הפיצ'רים הגישו מצויין בהתחלה, אבל באינינג השלישי, האייס של קוסיי, אקיטהזרק סליידר קל באמצע הפלייט וכתוצאה מכך חבט טאקאיאמה מניצ'י דאי סאן קו הום ראן של 3 ריצות לסנטר פילד  לאחר שהגיעו שני רצים אל הבסיסים בעקבות טעויות של ההגנה. מכאן הקצב הוכתב ע"י ניצ'י דאי סאן קו. האייס של ניצ'י דאי סאן קו, יושנאגה, זרק משחק שלם יוצא מן הכלל בו לא ויתר אפילו על ריצה אחת וויתר על 5 היטס בלבד כשלקינוח,  עשה סטרייקאאוט לחובט האחרון וכך סיים את המשחק בטופ האינינג התשיעי. אמנם המשחק היה חד צדדי מאוד, אבל שתי הקבוצות שיחקו יפה והיה משחק שווה צפייה.

תוצאת המשחק

ניצ'י דאי סאן קו המשיכו להתקיף לאורך כל המשחק, הם הכניסו ריצה נוספת באינינג החמישי, חמש ריצות נוספות באינינג השביעי שבמהלכו הוחלף אקיטה, האייס של קוסיי, לאחר שויתר על 4 ריצות, ושתי ריצות נוספות באינינג השמיני. וכך חתמו ניצ'י דאי סאן קו את המשחק בתוצאה 11 – 0.

YouTube Preview Image

סוף המשחק

ולסיום, כמה סרטונים נוספים מתחרויות קושיאן

YouTube Preview Image

YouTube Preview Image

YouTube Preview Image

נתראה באביב :)

נושא החודש של טבעת האנימה החדשה הוא 'פרויקטים שאפתניים'. לאחר שקראתי את הפוסט של אורי והפוסט של עומר הוא הפינלגר (ולאחר שדרור דחק בי, כהרגלו) אמרתי, טוב. בוא נכתוב משהו על הפרויקט שלי.

 

הרעיון לפרויקט עלה במוחי בסוף 2008 (11 בדצמבר, ליתר דיוק) כשנסעתי באוטובוס מאילת לירושלים כהרגלי בקודש וכנראה שיחקתי בדיאס (או ישנתי, בכל זאת 4 וחצי שעות נסיעה).

אני כבר לא זוכר מה היה הטריגר, בכל זאת זה היה מזמן, אבל פתאום עלה במוחי רעיון: לבנות את הויז'ואל נובל העברי הראשון בעזרת חברי קהילת אנימה4. לא משהו מסובך וארוך, אבל ויז'ואל נובל לכל דבר.

הרי יש לפחות 3 מתכנתים מנוסים בקהילת אנימה4 שעבודה על התוכנה קטנה עליהם, יש גם מישהי שתוכל לצייר את המשחק, אני יכול לכתוב את המוזיקה,וכמה אנשים יכתבו את הסיפור. כל אחד יעשה את שלו ונצעיד את זה הלאה.

התגובה הראשונית שקיבלתי היא "הבעיה הראשונה ברעיון שלך, הוא שבשבילו צריך לעבוד".

 

אז התוכנית שלי לא הלכה כמתוכנן. האדם שהתנדב לכתוב את הסיפור ויתר באותה קלות שהוא התנדב למשימה ומחוסר ברירה נאלצתי לקחת על עצמי את תפקיד כתיבת הסיפור.

גם את מלאכת בניית התוכנה לקחתי על עצמי וזה דווקא משהו שנהנתי לעשות, אבל גם זה נתקל בקשיים קלים – בעיקר בחוסר מוטיבציה לעבוד על התוכנה ולהעלות אותה שלב מתוכנה בסיסית למוצר מוגמר- וזה מאחר שאין באמת סיפור שאותו ניתן לגולל.

מלאכת הציור נדחתה מאחר ואין מה לצייר כל עוד אין סיפור וכך גם כתיבת הפסקול שהרי צריכה להיות מותאמת למצבים המתוארים בסיפור.

 

ולמרות זאת, לאחר כמעט שלוש שנים (וואו!) מהעלאת הרעיון דווקא קיימת התקדמות בתהליך:

1) ברמת התוכנה  –

למרות שהיא אינה מוצר מוגמר אכן בניתי תוכנה שמסוגלת לקרוא סקריפטים , לכתוב טקסט, להשמיע מוזיקה ולהציג תמונות על המסך. זה אולי לא הרבה, אבל הבסיס לתוכנה קיים ועובד.

2) ברמת הסיפור -

יש תבנית כללית לסיפור. הסינופסיס קיים. החילוק לסצנות קיים ואפילו יש איזה תסריט לסצנה או שתיים. הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא סופר ולא תסריטאי. איני יודע לכתוב ואיני נהנה מזה, ולכן הייתי מעדיף להשאיר את המשימה בידיו של מישהו שכן. נכון לכרגע – לא נמצא אדם כזה וזו הבעיה הכי גדולה בפרויקט.

3) ברמת הציור -

יש בחורה מוכשרת שמוכנה להתגייס למשימה כשיהיה משהו שניתן לעבוד איתו – (יענטו סיפור), ויש כמה סקצ'ים ותיאורי דמות ונוף קיימים.

4) ברמת הסאונד – 

קיימות מספר מנגינות ומוטיבים ברמת הסקץ' בשביל המשחק.  גם נושא זה לא הוזנח. יש עם מה לעבוד ויש גם מי שיעבוד על זה (אנוכי, במקרה.)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

 

בקיצור, הפרויקט אמנם קצת קפוא כרגע ולא מתקדם, אבל אני מקווה שמתישהו בעתיד, בעיקר בעזרתכם,  גם אם הוא לא יהיה הראשון, יהיה באפשרותי להציג לקהילה ויז'ואל נובל עברי מקורי.

 

אז אם הרעיון מצא חן בעיניכם ואתם רוצים לעזור בדרך זו או אחרת (במיוחד בתחום כתיבת הסיפור!) אתם יותר מוזמנים לשלוח לי מייל mail me.

תודה מראש :)

 

 

נ.ב אם אנחנו כבר במעמד הזה ומדברים על פרוייקטים, אז רציתי להזכיר את חברי עידוסבינה  (ודרור, שלמרות נוכחותו הגדולה באינטרנט אין לי משהו לקשר אליו) מקהילת אנימה4 שעומלים יום יום על תרגום מנגה חדשה בשם 'הארו פוליש' בנושא איאיידו מיפנית לאנגלית (וחשוב לציין גם שהם הקבוצה היחידה כרגע שמתרגמת את המנגה).

הנה קישור לבלוג הבית שלהם שם תוכלו למצוא לינקים להורדת פרקים מתורגמים וקישורים לקריאה אונליין. בנוסף אקשר אליהם באופן קבוע בתפריט הבלוג שלי. מקווה שתהנו מהמנגה!

אז ככה, אני מתכוון להרים הרצאה לכאמ"י הקרוב, שיתרחש ב25.8.11 ברשל"צ בנושא "בייסבול באנימה ומנגה".

מאחר ורבים האנשים בארץ שאינם מכירים את משחק הבייסבול, החלטתי לחסוך בזמן ולהכין מדריך קצר המסביר את הקווים הכלליים של המשחק ואת חוקיו הבסיסיים, כדי לאפשר למי שיבוא להרצאה להרגיש קצת יותר בעניינים. לא חובה לקרוא את המדריך מאחר ואני אסביר את הנושא בהרצאה, אבל זה בהחלט יכול לעזור להבין את ההרצאה יותר לעומק.

אז קודם כל, מה זה בייסבול ואיך משחקים?

קצת רקע:

בייסבול הוא הספורט הלאומי בארצות הברית. הליגה הבכירה בארה"ב, הMLB (או המייג'ורז), מחולקת לשתי ליגות. הנאשיונל ליג והאמריקן ליג. עונת בייסבול היא בין אפריל לאוקטובר כאשר באוקטובר יש את סדרת הגמר בה אלופת האמריקן ליג ואלופת הנאשיונל ליג משחקות אחת נגד השניה בסדרה של 7 משחקים. בשנה שעברה (2010) זכו באליפות הסאן פרנסיסקו ג'אינטס מהנאשיונל ליג ששיחקו נגד הטקסס ריינג'רס מהאמריקן ליג.

 

בגדול, בייסבול, הוא משחק קבוצתי המשלב אלמנטים שונים של חבטה בכדור, תפיסת כדור, זריקת כדור וריצה. המטרה שלו היא לחבוט בכדור שנזרק ולעשות הקפה שלמה כדי לקבל נקודה. למרות שבייסבול הוא משחק קבוצתי, יש דגש מאוד גדול על יכולות אידיווידואליות של כל שחקן ושחקן, וכל שחקן בכל תפקיד יכול להיות כוכב.

למשחק בייסבול אין מגבלת זמן. אורכו 9 סיבובים (inning באנגלית) המחולקים לשניים, כשבכל חצי סיבוב כל קבוצה עושה רק דבר אחד, או התקפה, או הגנה. אורכו של חצי סיבוב נמשך עד ששלושה שחקנים מהקבוצה ההתקפית נפסלים. יש כל מני דרכים שונות לעשות זאת ונדון על חלקן בהמשך.

בנוסף, המשחק עצמו מחולק למקטעים קטנים של משחק, כמו למשל בפוטבול ולא כמו בכדורגל.

במידה ויש תיקו לאחר 9 סיבובים, לפי חוקי המשחק, ניתן להמשיך לסיבובים נוספים.

בהתקפה:

עולה שחקן מהקבוצה המתקיפה בתורו לעמדת החובט. שם הוא מחכה שהמגיש (פיצ'ר) של הקבוצה היריבה יזרוק לו כדור שהוא יוכל לחבוט בו בגבולות המגרש ככה שלא יתפסו אותו באוויר והוא יספיק לרוץ לבסיס הראשון (הנמצא מימינו)  לפני שיספיקו שחקני ההגנה לזרוק את הכדור לבסיס שחקן הגנה אחר (במקרה זה, first baseman) שנוגע בבסיס הראשון. במידה וחבט טוב ייתכן והוא יספיק לרוץ יותר בסיסים.

לאחר שהחובט… חובט, הוא נשאר על הבסיס אליו הגיע והופך לרץ ותפקידו הוא להתקדם כמה שיותר בסיסים (בד"כ רץ יתקדם כשהחובט הבא יחבוט כדור בגבולות המגרש, אבל לא רק.) והמטרה העיקרית של כל רץ היא להגיע ולגעת לבסיס הבית לאחר שעשה הקפה שלמה כך שקבוצתו תוכל לקבל נקודה.

 

בהגנה:

במשחק ההגנה יש לקבוצת בייסבול 9 שחקנים:

המגיש (פיצ'ר) – השחקן החשוב ביותר בקבוצה (ולכן מקבל דגש מרכזי בהרבה סדרות אנימה ומנגה). תפקידו לזרוק לחובט, מיד אסביר באילו תנאים.

התופס (קאצ'ר) – ה"מנהל" של ההגנה במהלך המשחק. תפקידו לתפוס את זריקותיו של המגיש, להגן על בסיס הבית ולנהל את משחק ההגנה.

שחקני האינפילד – בסיס ראשון, בסיס שני, שורטסטופ ובסיס שלישי. כל אחד מגן בגזרתו

שחקני האאוטפילד – שמאל, מרכז, ימין. כל אחד מגן בגזרתו


 

מהלך המשחק:

כשחובט עולה לחבוט, זה נקרא at-bat וזה המהלך המרכזי במשחק בייסבול. למגיש יש כמה דברים שהוא יכול לעשות במהלך at-bat הראשון, לזרוק לסטרייק זון. הסטרייק זון הוא מן תחום תלת מימדי דמיוני הנראה כך ואלו החוקים שלו:

המטרה של המגיש בעצם, הוא לזרוק כדור שיעבור באיזור הזה בלי שהחובט יחבוט, או שהחובט יחבוט ויפספס. אם המגיש הצליח לעשות את זה, הוא מקבל נקודת הכשלה (סטרייק). לאחר 3 סטרייקים החובט נפסל וזה נקרא סטרייקאאוט.

אם המגיש זרק כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט, זוהי הגשה לא מוצלחת (בול) (במידה והוא ניסה לחבוט ולא הצליח זה סטרייק). לאחר ארבעה בולים החובט רשאי ללכת לבסיס הראשון.

 

סטרייקאאוט היא לא הדרך היחידה לפסול חובט. אם החובט חבט כדור שנתפס באוויר בלי שהוא פוגע ברצפה, זו פסילה. אם נחבט כדור והכדור נתפס ע"י ההגנה ונזרק לבסיס ראשון לפני שהחובט דרך שם, זו פסילה. אם שחקן הגנה נוגע בשחקן התקפה עם הכפפה כשהכדור בתוכה כששחקן ההתקפה לא נוגע פיזית בבסיס, זו פסילה.

לפיצ'ר יש כל מני דרכים לנסות להערים על החובט, עם שינויי מהירויות הזריקה, מיקומים קשים, כדורים מסובבים ועוד. כל הדברים האלה, בשילוב עם זמן תגובה מאוד קצר (ברמות סבירות מדובר על זמן תגובה של פחות מחצי שניה!  וברמות הגבוהות אפילו פחות!) גורמים למלאכת החבטה להיות קשה מאוד.

לאחר שהחובט חבט כדור לתוך המגרש, תפקיד ההגנה הוא לתפוס את הכדור ולנסות לפסול רצים על מנת לא לאפשר לקבוצה התוקפת להתקדם ולקבל נקודות.

  

 סיכום בקצרה:

2 קבוצות, 9 שחקנים בכל קבוצה. 9 סיבובים המתחלקים ל2: התקפה והגנה, חצי סיבוב נמשך עד ש3 שחקנים מהקבוצה המתקיפה נפסלים. המטרה: להגיע הביתה כדי לצבור נקודה.

מונחים:

סטרייק: כדור העובר בסטרייק זון בלי שהחובט חובט בו לגבולות המגרש, או החובט פספס ולא פגע בכדור הנזרק לעברו.

סטרייק אאוט: 3 סטרייקים והחובט בחוץ.

בול: כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט בו.

ווק: אחרי 4 בולים. החובט רשאי ללכת לבסיס ראשון.

פליי אאוט: כדור שנחבט נתפס באוויר לפני שפגע בקרקע.

גראונד אאוט: כדור שנחבט נתפס ע"י שחקן הגנה ונזרק לבסיס הראשון לפני שהחובט מגיע לבסיס.

הום ראן: כדור שנחבט מחוץ גבולות המגרש אבל בתחום החוקי. מגיע הביתה (וכך כל הרצים שעל הבסיסים) אוטומטית.

 YouTube Preview Image

חלק ממשחק לדוגמא

זהו פחות או יותר. אשמח לענות על שאלות ולשמוע הערות והארות. אם הבנתם את הרעיון ומה צריך לשפר. את הנ"ל אפשר או להשאיר פה כתגובה או לשלוח לי במייל.

למי שהספיק לשכוח, בעוד יומיים (ביום שלישי) יתקיימו שני המשחקים הראשונים, ביניהם משחקה הראשון של ישראל נגד גאורגיה, במסגרת מוקדמות אליפות אירופה כאן במגרש הבייסבול של כפר הבפטיסטים שבישראל.

מי שקרא פה פוסטים קודמים שלי כבר מכיר את לוח הזמנים וכל שאר העניינים. הדבר האחרון שנותר לי לציין הוא שגם אם אינכם יכולים להגיע לעודד, יהיה ניתן לצפות במשחקים דרך רשת האינטרנט

וכאן יופיעו הסטטיסטיקות והלו"ז ושאר העניינים.

 

הנבחרת שלנו עבדה קשה ואני מאחל לה בהצלחה. מקווה לראותכם שם

 

נ.ב. הנה הרשימה של כל התחרויות במוקדמות, איפה הן מתרחשות, ומי כבר עלה

אז קודם כל, ליגת הבייסבול הישראלית של הIAB שהגיעה לשלבי האליפות בשבוע שעבר נחתמה בסדרת גמר של שני משחקים בין קבוצת ירושלים וקבוצת מודיעין כאשר קבוצת ירושלים יצאה המנצחת 2-0 והאלופה.

הנה סרטון קצר מהמשחק הראשון ובו ה"אייס" של ירושלים, אור גוטליב, פוסל בסטרייקאאוט שחקן של מודיעין.

 

YouTube Preview Image

מומלץ לצפות במסך מלא.

 

הדבר השני ובעצם העיקרי יותר הוא שאני רוצה להצטרף לחברתי ולומר שהגענו סוף סוף לחודש יולי המיוחל בו תארח נבחרת הבייסבול הישראלית (בנוסף לכמה נבחרות נוספות) את מוקדמות אליפות אירופה 2012 כאן בכפר הבפטיסטים (ליד פתח תקווה) בארץ הקודש!

את לוח הזמנים של התחרות כבר פרסמתי בפוסט הזה אבל בכל זאת רציתי להזכיר למי שכבר הספיק לשכוח.

 

הנה לינק לEvent של המשחק הראשון בפייסבוק. בואו לתמוך ולעודד!

ושיהיה בהצלחה!

 

 

הסופ"ש הקודם שלי התחיל בכך שמת לי המודם. והמחסור באינטרנט גרם לי להמשיך את הסדרה הזאת, סטאר דרייבר, מפרק 9 ועד הסוף.

Star Driver

שם מלא: Star Driver: Kagayaki no Takuto

ז'אנר: אקשן, שונאן, מכה

מפיקים: Bones , Aniplex, Square Enix, Bandai Entertainment

מספר פרקים: 25

עונה: סתיו 11

אז ככה, אני חייב לציין שהרבה מהאלמנטים ששולבו בסדרה לא קסמו לי במיוחד. הסיפור שמאחור לא ברור במיוחד ברובה של הסדרה, אי אפשר להבין מה חצי מהדמויות בכלל עושות שם ומה המטרה שלהן, וכל הסדרה נראת כמו פאנסרביס אחד גדול.

ועדיין, בניגוד להרבה סדרות אחרות, ה"מגרעות" האלה לא נמצאות שם סתם או בטעות. הן בנויות לתוך הסיפור בצורה חכמה שמפתחת את העלילה ויש להן סיבה ומטרה. מה שהבדיל את הסדרה הזאת מהרבה סדרות אחרות שפשוט לא הלך להן או ניסו סתם לדחוף בכוח וזה מה שיצא. אבל בכל זאת עליי זה דיי הכביד את הצפייה ולא נהנתי מהאלמנטים האלה ממש, עד כמה שהם היו מתוכננים היטב.

אז למה כן לראות? נקודות האור (סג) האמיתיות של הסדרה נמצאות באינטראקציה בין הדמויות, איכות בניית הדמויות ופיתוחן. הנקודות האלו באמת עשו את הסדרה ועבדו בצורה ממש יפה ומוצלחת. ומדובר בנקודות שקשה לגשת אליהן ולהתמודד איתן בצורה טובה שתספק את הצופה באמת (למשל, משולש אהבה).

עוד נקודה לזכותה של הסדרה היא שלדעתי היא ממש קופצת מדרגה בפרקים האחרונים ומסתיימת בצורה ממש, איך נאמר, אפית. יש הרבה מאוד סדרות אחרות בז'אנר הזה ובכלל שמתחילות עם רעיון טוב ולא יודעות איך לסיים אותו בצורה מספקת. סטאר דרייבר היא לא אחת כזו.

לסיכום, סטאר דרייבר היא סדרה טובה, עשויה היטב ומסיימת עם סוף מספק. אבל האם תתחברו להסדרה או לא זה לגמרי תלוי בכם.
וככה אני גם זורק בקטנה לפה קטע שניגנתי מתוך הסדרה

 

YouTube Preview Image