Skip navigation

Category Archives: כנסים

אני לא באמת זוכר באיזו שנה נחשפתי לאנימה בפעם הראשונה, אני חושב שזה היה מתישהו בשנת 2003 כשחיפשתי על אנימה באינטרנט ומצאתי אתר בשם "אנימס" שהיו בו סיקורים של כל מני סדרות אנימה. אחרי התלבטויות רבות החלטתי לראות את הסדרה 'רורואני קנשין' ונדלקתי. לאחר מכן החלטתי להצטרף לפורום של אותו אתר שמצאתי בו היו עשרות הודעות ביום. לאחר זמן התחלתי ללכת למפגשים של אותו פורום ולהכיר אנשים חדשים. מתישהו באחד המפגשים סיפרו לי על פורום אנימה חדש שנפתח בשם אנימה4 והחלטתי לנסות להצטרף. האנשים נעמו לי והתחלתי להתחבר אליהם יותר. זו הייתה קהילה קטנה אך מגובשת. במקביל היו כל מני קהילות שונות שאת חלקן הכרתי בשם כמו תפוז, אנימנגה, אנימה אייאל ועוד.

מתישהו הפורומים התחילו להצטמצם, הפעילות ירדה, רבים נסגרו ובאלו שלא נסגרו כמעט ולא כותבים. הקהילה היחידה שאני מכיר שעדיין קצת פעילה היא אנימה-אייאל. אפילו לאחרונה שיחקתי במשחק נחמד שמנהלי הפורום הכינו בו צריך לנחש איזה דמות יש ליריב שלך. חבל שהוא לא הסתיים בצורה מסודרת.
ובכל זאת, קשה להגיד שכמות האנשים שצופים באנימה וקוראים מנגה ירדה, שכן מספר המבקרים בכנסים נמדד באלפים. אז שאלת מיליון הש"ח (או סתם שאלה שאני שואל את עצמי כבר כמה זמן)  היא איפה מסתובבת קהילת האנימה/מנגה הישראלית ברשת?

 

אחת הסיבות שהתחלנו את הקבא"ב היא כדי לנסות ולשלהב את קהילת האנימה ומנגה בדיונים מעמיקים בתחום ולספק מסגרת ופלטפורמה נוחה לאנשים שונים לפרסם את מחשבותיהם בנושאים שונים הקשורים למדיום וסביבתו. רצינו לראות אם יש אנשים שרוצים לכתוב ולדבר על אנימה ומנגה ברשת. לצערי הרב הפרויקט לא ממריא ופוסטים לא נכתבים. כבר לא כל כך קל למצוא אנשים שרוצים לכתוב על אנימה ומנגה באינטרנט וקשה לא פחות למצוא אנשים שיגיבו לאותם אנשים שכותבים על אנימה ומנגה.

ובעניין אחר, דומה אך שונה, אחד הרעיונות שנתתי כשכתבתי את הפוסט להצגת הנושא "הקהילה הישראלית" של הקבא"ב היה לכתוב על אירועים ופעילויות שהייתי רוצה לראות. אז אם אני כבר כותב, אוסיף קצת על משהו שהייתי רוצה לראות ולהשתתף בו:

הייתי רוצה לראות יותר פאנלים/דיונים בכנסים. למשל כאלה שיש להם נושא מסויים כמו, לא יודע, הסוף של אוונגליון או סדרת הספורט הטובה ביותר, ואולי להביא כמה אנשים מראש שיציגו את דעותיהם בנושא ולאפשר לקהל להשתתף ולהביע את דעתו בצורה מסודרת. אני חושב שאחד הדברים שיכולים להיות הכי נחמדים ומועילים בכנסים הם אשכרה לדבר עם אנשים שאתה לא מכיר על תחביב משותף ואני חושב שפאנלים/דיונים הם דרך מאוד נוחה לעשות זאת. לא צריך לגשת למישהו שאתה לא מכיר, לפצוח בשיחה ולקוות שאתם אוהבים את אותו הנושא. מי שמעניין אותו להתדיין על הסוף של אוונגליון או לשמוע אחרים מתדיינים על הנושא יגיע ומי שפחות, לא. ואחרי ששומעים קצת את דעותיהם של כמה אנשים יותר קל לגשת אליהם ולדבר איתם.

 

נכון לשעה זו אני היחיד שכתב על הנושא הזה לקבא"ב והייתי מאוד שמח לשמוע את דעותיהם של עוד אנשים אז אם יש לכם כוח ויש לכם מה להגיד, אל תתביישו!

בהמשך לפוסט הקודם

בייסבול באנימה כללית

משחק הבייסבול, מעבר להיותו נושא למנגות וסדרות/סרטי אנימה רבים, מופיע במקומות רבים בתחום האנימה והמנגה

בייסבול, מהיותו הספורט הלאומי של יפן, מהווה חלק מתרבותה. הרבה יותר לדוגמא מכדורגל בישראל. קשה להתעלם מהנוכחות של הבייסבול ביפן ולכן ניתן למצוא כל מני אזכורים לבייסבול בהרבה מאוד סדרות אנימה שאינן קשורות לבייסבול בכלל. אם מדובר בסתם לראות ילדים משחקים בייסבול בפארק או שחלק מהדמויות הראשיות או המשניות חברות במועדון הבייסבול הבית ספרי, או שמשתמשים במטאפורות בייסבול או אמונות תפלות (למשל, לנודאמה מנודאמה קנטאבילה יש שק אדמה מאיצטדיון קושיאן כי כאילו זה אמור להביא מזל) וכו'. אבל לפעמים אפשר לראות איך משתמשים בבייסבול וברעיונות מתוך המשחק כמוטיב חוזר בסדרות שונות כדי להעביר רעיון. פורי קורי היא דוגמא טובה לכך.

פורי קורי (שאגב, היא אחת הסדרות היותר טובות שראיתי) היא סדרה שעוסקת בהתבגרות שאפשר למצוא את הבייסבול בה כמוטיב חוזר בכל הסדרה, אחיו הגדול של הגיבור הראשי של הסדרה עבר לארצות הברית כדי לשחק בייסבול. אפשר לראות את הגיבור הראשי מסתובב עם אלת הבייסבול של אחיו כבר מהרגע הראשון.

במהלך הסדרה משתמשים בבייסבול כדי להעביר רעיון. "אם לא תניף את המחבט שום דבר לא יקרה".

בבייסבול, יש שני אנשים שאחראיים על התקדמות המשחק. הראשון הוא המגיש (פיצ'ר). לפיצ'ר יש את הכי הרבה "כוח" להשפיע על המשחק ועל איך שהוא יזרום. עד שהפיצ'ר לא זורק את הכדור שום דבר לא קורה. הוא יכול להחליט אם לקחת את הזמן בין פיץ' לפיץ' ואם לזרוק ישר אחד אחרי השני. זה כוחו של הפיצ'ר.

השחקן השני הוא החובט (באטר). בסופו של דבר, כדי שהמשחק יסתיים על הבאטר לפעול. כדי להתקדם, כדי לתקוף, הוא חייב לחבוט בכדור. אחרת המשחק יתקע והפיצ'ר ינצח. ובפורי קורי מנסים להשתמש במטאפורה הזאת כדי להשליך על החיים האמיתיים וחייו של נאוטה המתבגר. הפיצ'ר, בחיים האמיתיים, הם החיים עצמם. כל פעם החיים זורקים עלינו דברים אחרים, עבודה, פיטורין, אהבה, אכזבה, פאסטבול, קרב בול, צ'יינג' אפ. ואנחנו החובטים, עלינו להתמודד עם מה שהחיים זורקים עלינו. כדי שמשהו ישתנה בחיים שלך אתה צריך להתמודד איתו. אתה צריך להניף את המחבט כדי לחבוט בכדור.

 

באנימה הרבה פעמים משתמשים בבייסבול כדי לישב מחלוקות בין אנשים שונים או בין גופים שונים או כדי לנסות לפתור סכסוכים בצורה קצת יותר ידידותית או כדי 'לשחרר קיטור', דרך ספורט. כמו למשל ביוגי או, ששני אנשים רבים האחד אומר לשני "בוא נגדי דו קרב!" או משהו כזה.

למשל, בקלאנאד, כשטומויה בא לבקש מאקיו משהו, אקיו אומר לו שקודם הוא צריך לחבוט בכדור שהוא זורק ואחר כך הוא יקשיב לו.

או בדנפה אונה טו סיישון אוטוקו, יש מחלוקות בין העיר ואזור הקניות, שמופרדים על ידי נהר. וכך פעם בכמה זמן הם מארגנים משחקים בין שתי הקבוצות.

 

בסרט "הנערה שקפצה בזמן" (טוקי או קאקרו שוג'ו) משתמשים בבייסבול בצורה סימבולית כמוטיב חוזר לכל אורך הסרט. מאקוטו הגיבורה ושני חבריה הבנים נוהגים לשחק במן משחק בייסבול לכל אורך הסרט. המשחק מציג בצורה סימבולית את החברות שלהם. את הצורך של השלושה להישאר ביחד. לפי הפוזיציות של האנשים אפשר לראות מי בדיוק נמצא במרכז הסרט ומה מערכת היחסים ביניהם. מי מביניהם שמשחק כחובט, מי כפיצ'ר ומי יחסית נשאר בצד כפילדר. וברגע שמשהו משתנה באינטראקציה בין הדמויות ישר גם המשחק עצמו משתנה, אם מישהו לא מגיע המשחק מתפורר. השימוש דווקא בבייסבול בתור המוטיב הוא מעניין, שהרי משחק בייסבול מצריך הרבה שחקנים יחסית. אחת הסיבות לדעתי שבחרו בבייסבול לייצג את המוטיב בסרט הזה היא בגלל שקודם כל, מדובר בספורט הפופולארי ביותר ביפן והוא מלווה את היפנים בשגרת חייהם יותר מכל ספורט אחר, סיבה שניה היא שמצד אחד מנסים להחצין את אופי ה"טום בוייות" של מאקוטו בכך שהיא משחקים בספורט "גברי" עם בנים (כמו שכבר אמרנו, בנות לא משחקות בקושיאן!) והוא עדיין ספורט נוח יחסית. מאחר ואת רוב המשחק מבלים ב"טיים אאוט" יש הרבה זמן לדמויות לדבר ביניהן ולקדם את העלילה בו בזמן. סיבה שניה היא שבזכות התפקידים המוגדרים בו מראש, ניתן בקלות לתת פוקוס לדמויות מסוימות בתוך השלישיה מעצם הגדרת התפקידים. הפיצ'ר והבאטר הם השחקנים הראשיים במשחק והם מקדמים את המשחק, בעוד שהפילדר מסייע להם מהצד.

 

בייסבול, כמו שציינתי מקודם, הוא משחק עם המון חוקים, חלקם מצחיקים וחלקם משונים,

בסמוראי צ'אמפלו, סדרה שהיא בין היתר סדרת סלאפסטיק, עשו פרק בייסבול בו הם משתמשים בכל מני אלמנטים שונים וחוקים כאלה שלא רואים במשחק בד"כ. למשל, להעלות כלב כחובט, מאחר שהסטרייק זון הוא מרחב יחסי לחובט, הסטרייק זון של הכלב ממש קטן והפיצ'ר לא מצליח לזרוק לסטרייק זון. או שלמשל כאשר רץ עובר רץ אחר בזמן הריצה הוא נפסל. ואחת הדמויות בסדרה שהוא ממש מהיר פשוט רץ מהר ועקף את הרץ השני.

 

יש הרבה סדרות שאינן ספורט נוספות שאפשר למצוא בהן אלמנטים על בייסבול, כמו קימי ני טודוקה בה שני הבנים של החבורה משחקים בייסבול, לבל E בה אפשר לאמוד כמה פופולארי בייסבול בית הספר ביפן, ארקאווה אנדר דה ברידג' ואנג'ל ביטס בהם יש פרקי בייסבול, ניצ'יגו בה אפשר למצוא פיסות קטנות של בייסבול מדי פעם, סקסי קומנדו בה יש ארק שלם המוקדש לבייסבול, ואם כל זה לא מספיק לכם, הרי שאפילו במלנכוליה של סוזומיה הארוהי יש פרק בייסבול. איתה אפשר להתווכח?

לסיכום, AMV קצר שידידי משכבר הימים הכין על בייסבול באנימה. להורדה לחצו כאן

חלק מתוכן ההרצאה שהעברתי בכאמ"י – "בייסבול באנימה ומנגה" – סדרות בייסבול

בייסבול באנימה ומנגה

 

מאחר ובייסבול הוא נושא מאוד אהוב ביפן, ניתן לראות את ההשפעה של הבייסבול בהרבה סדרות באנימה ומנגה, בין אם מדובר בסדרות על בייסבול או לא.

בסדרות שהנושא שלהן הוא בייסבול, כמעט תמיד הסדרות תתמקדנה בבייסבול בית ספר. ליפן, בייסבול בית ספר מייצג את הנעורים, את השאיפה להשתפר, את האחדות הקבוצתית ואת רוח הספורט. לכן גם הרבה יותר קל לגרום לקורא להתחבר לרגשות האלו שבייסבול בית ספר מנסה להעביר. לי יצא לראות רק שתי סדרות שמתעסקות בבייסבול מקצועני, מייג'ור ו-וואן אאוטס, וארחיב עליהן בהמשך.

בנוסף, מאחר ובייסבול הוא גם ספורט קבוצתי וגם אינדיווידואלי, הדבר יכול לשמש ככלי לפיתוח דמויות. ניתן להתמקד על כל דמות בנפרד ברגע אחד, וברגע האחר לראות איך כולם משתלבים ומתפתחים יחדיו.

יש שני מוטיבים עיקריים ב סדרות שהנושא שלהן הוא בייסבול, בשביל הנוחות, נקרא לראשון "שונאן בייסבול" ולשני "שוג'ו בייסבול".

"שונאן בייסבול" – הגיבור הוא ילד/נער שמנסה להשתפר ולהיות שחקן יותר טוב ולקחת את המועדון, שהוא בד"כ ינסה להקים בבית ספר אנונימי, לקושיאן.

 בהרבה מקריםההגיבור יהיה הפיצ'ר. סדרות אלה מנסות בד"כ להעביר את רוח הנעורים שבבייסבול בית ספר, את החשיבות של העבודה כקבוצה ויצירת חברים דרך בייסבול, את הרצון והנחישות להשתפר ולנצח את היריבים שלך ואת האהבה למשחק, לכן הן מאוד מזכירות את ז'אנר השונאן. סדרות שאפשר למצוא בהן את המוטיב הזה הזה הן: מייג'ור, אואוקיקו פוריקבוטה, H2, קרוס גיים, דיימונד נו אייס, סטרייפ בלו, האנאגאטה וכו'.

"שוג'ו בייסבול" – כשעשיתי מחקר לקראת ההרצאה הזאת וחיפשתי כל מני מנגות בייסבול, גיליתי להפתעתי שיש הרבה מאוד מנגות שמדברות על בנות שלא יכולות לשחק בייסבול.

בתחרויות של בייסבול תיכון ביפן יש איסור על השתתפות של בנות בגלל ההפרשים ביכולת הפיזית בין הבנים לבנות בגיל ההתבגרות. עד התיכון בנות יכולות לשחק עם בנים. גם בליטל ליג. ומאחר שבייסבול הוא הספורט הלאומי של יפן יוצא שלא מעט בנות גדלות כ"יאקיו באקה" ויש לא מעט בנות שעד התיכון מתחרות עם הבנים ואפילו עולות מעל חלקם ברמה, וכשהן מגיעות לתיכון אין להן אפשרות לשחק בקושיאן. אז חלקן מתחילות לשחק סופטבול, שהוא משחק שדומה לבייסבול אבל פחות אגרסיבי, עם כדור יותר גדול ומגרש יותר קטן, חלקן הופכות להיות מנג'ריות, שתפקידן הוא בד"כ לדאוג ללוגיסטיקה של מועדון הבייסבול, חלקן ממשיך להתאמן עם הבנים למרות שהן לא יכלו לשחק במשחקים רשמיים, וחלקן פשוט פורשות ומפסיקות לשחק.

דוגמא לסדרות שיש בהן את נושא ה"שוג'ו בייסבול" הן קרוס גיים, אואוקיקו פוריקבוטה, מושידורה, קוקו קיוג'י זאווה סאן, סטרייפ בלו ועוד.

הנה כמה סדרות בייסבול שוות צפייה:

מייג'ור

  אני אגיד את זה ממש בתמצות כדי להימנע מספויילרים. בגדול, מייג'ור מספרת על הונדה גורו ילד קטן ששואף להיות פיצ'ר בליגה המקצוענית כמו אביו, הונדה שיגורו, על הקשר של שניהם דרך בייסבול ועל התלאות והאימונים של גורו בדרכו להשתפר ולהיות מקצוען.

 מייג'ור מתחילה כסדרת דרמה רצינית על רקע בייסבול וממשיכה כסדרת "שונאן בייסבול" קלאסית עם גיבור ששואף להיות חזק יותר כדי להגיע למטרה שלו (להיות שחקן בייסבול מקצועי).

 מייג'ור הייתה סדרת הבייסבול הראשונה שאני ראיתי, היא מאוד כיפית לצפייה בעונות הראשונות ואפשר להנות ממנה גם בלי לדעת שום דבר על בייסבול בכלל. לדעתי היא לפעמים קצת מוגזמת בצורה של היכולות של השחקנים שלפעמים נראים קצת כמו "סופר פאוורז" והיא דיי פשטנית בגישה שלה לבייסבול, אבל היא עדיין סדרה שאני מאוד ממליץ לראות, לפחות את העונה הראשונה, ובמיוחד אם אתם לא כל כך מכירים בייסבול או סדרות בייסבול אחרות. אך אם לא נהנתם ממנה, זה בכלל לא אומר שלא תהנו מסדרות אחרות.

מייג'ור נגמרה ממש לא מזמן ויש לה 6 עונות.

אאוקיקו פוריקבוטה

 מיהאשי רן הצטרף למועדון הבייסבול של תיכון נישיאורה, מועדון חדש המורכב ובו רק כמה תלמידים חדשים ומאמנת אישה, לאחר שעזב את בית ספרו הקודם, מיהושי, למרות שהיה הפיצ'ר הפותח שם. הבעיה היא שמיהאשי היה ה"אייס" בבית ספרו הישן בגלל שסבו היה המנהל, או לפחות כך חבריו לקבוצה ששנאו אותו אומרים כך מיהאשי הפך להיות חסר בטחון עצמי לגמרי ביכולתו כפיצ'ר. אבה טאקאיה, הקאצ'ר של נישיאורה, רואה את היכולת הגלומה במיהאשי ומאמין שבעזרת היכולת של מיהאשי וההובלה שלו, יוכלו השניים לקחת את הקבוצה לקושיאן.

 אואוקיקו פוריקבוטה היא סדרת בייסבול מאוד אנושית ומציאותית. המשחקים מפורטים בצורה עמוקה ואינטיליגנטית ככה שממש אפשר להרגיש את המשחקים מקרוב, בין היתר הודות לעובדה שלמנגקה של הסדרה יש תואר בפסיכולוגיה עם התמחות בפסיכולוגיית ספורט וגם שיחקה בייסבול בצעירותה. כל קאסט הדמויות ולא רק הגיבור הראשי עמוק ואמין והאינטרקציה בין כולם מבוצעת בצורה מצויינת. ובנוסף היא גם נאמנה מאוד למנגה.

 מצד אחד באואוקיקו פוריקבוטה יש מימד של "שונאן בייסבול", יש שם גיבור שמנסה לחזק את היכולות שלו כדי להגיע גבוה, אבל הצורה שהדבר מבוצע היא בעלייה הדרגתית ולא ב"למידת טכניקה סודית חדשה" וכו'. גם שרוב הדברים בהם מיהאשי מתחזק הם בעיקר מבחינה פסיכולוגית ומבחינת החיבור שלו עם שאר חברי הקבוצה ולא ביכולתו הגופנית כפיצ'ר.

 ומצד שני באואוקיקו פוריקבוטה יש גם את המימד של "שוג'ו בייסבול", עם המאמנת מומואה מריה שבעבר הייתה שחקנית סופטבול ולאחר מכן גם המנג'רית של קבוצת הבייסבול של התיכון שלה, ועם המנג'רית הנוכחית צ'יו שינואוקה, שגם היא הייתה שחקנית סופטבול טובה מאוד בחטיבה (ושפיצית על באופן כללי). יכול להיות שזה בגלל שהמנגקה של הסדרה, היגוצ'י אסה, שיחקה סופטבול בעצמה בתיכון שלה. רק שפה הדברים האלה דיי עוברים 'בין השורות' ולא בצורה מובלטת כמו בסדרות אחרות בהן מתעמקים בפרטים כאלה.

 פרט טריוויה מעניין: התיכון בו היגוצ'י אסה למדה נקרא "אוראנישי", שהוא אנגרמה ל'נישיאורה' שהוא שם התיכון במנגה. וכנראה התיכון בו למדה מהווה כהשראה למנגה אואוקיקו פוריקבוטה.

אואוקיקו פוריקבוטה היא בקלות סדרת האנימה האהובה עלי ביותר ואני ממליץ בחום לראות אותה. יש לה שתי עונות בינתיים ואני מקווה שיהיו עוד כמה שיותר מהר!

וואן אאוטס

 וואן אאוטס (שעלייה עבד אותו צוות שעבד על אקאגי וקאיג'י למי שמכיר) היא סדרה קצת שונה מקודמותיה. קודם כל, לא מדובר על תלמידי בית ספר ועל קושיאן כי אם על הליגה המקצוענית ביפן. שנית, שלא כמו ברוב סדרות הבייסבול המדברות על נעורים, רוח הספורט, השאיפה להשתפר וכו', בוואן אאוטס משתמשים בבייסבול ככלי להעביר סדרה על הימורים ומאבקים פסיכולוגיים. וואן אאוטס מדבר על טוקוצ'י טואה, פיצ'ר… שונה, שחתם על חוזה דרקוני ובלתי אפשרי עם הבעלים של הקבוצה, שמנסה לעשות הכל כדי להפיל את טואה. וטואה משתמש במורכבות החוקית והפסיכולוגית שבבייסבול כדי להיאבק בבעלים של הקבוצה.

וואן אאוטס היא סדרה מצויינת ואני ממליץ עליה בחום.

 קרוס גיים

קרוס גיים בגדול היא קודם כל סדרת דרמה לפני שהיא סדרת בייסבול. אבל גם בנושא הבייסבול יש לה לא מעט דברים להגיד. אחד הדברים היותר חשובים שאני רואה בסדרה קרוס גיים היא הנגיעה בנושא של "בנות בקושיאן". בקרוס גיים יש בת שהיא פיצ'רית ושחקנית מצויינת אבל היא לא יכולה לשחק בייסבול בתיכון בגלל החוק שבנות לא ישתתפו בתחרות. היא בכל זאת מצטרפת למועדון הבייסבול הבית ספרי שלה ומתאמנת עם הבנים כי היא עדיין חיה ונושמת את המשחק. יותר מאוחר בסדרה יש נגיעה יותר רחבה בנושא ואפילו יש טרייאאוטס לקבוצת בייסבול צעירה לנשים שתייצג את יפן בעולם.

קרוס גיים, למרות שהיא סדרת דרמה ויש בא אלמנטיים קלאסיים של "שונאן בייסבול" בעיניי היא מייצגת את ה"שוג'ו בייסבול" בצורה הרבה יותר יפה מהרבה מאוד סדרות אחרות, ודווקא הקונטרסט בין השונאן בייסבול והשוג'ו בייסבול בסדרה זה מה שיוצר את קסמה.

 טאישו יאקיו מוסומה

הסיפור מתרחש בשנת 1926. בתקופה בה היה הבדל גדול בין המינים ושיוויון הזכויות עדיין היה חלום רחוק, עלמה צעירה בת 14 מחליטה לפתוח קבוצת בייסבול לאחר שנאמר לה ע"י ארוסה שמשחק בייסבול ש"בייסבול זה משחק לגברים ונשים צריכות להפוך לעקרות בית במקום ללמוד בבית ספר" כדי להעמיד אותו על טעותו.

הנושא, התקופה והאווירה של הסדרה כולם מעצימים מאוד את הנוכחות של הנושא "שוג'ו בייסבול" בטאישו יאקיו מוסומה. למרות שלא בדיוק מדובר על קושיאן ועל איסור של השתתפות של בנות עדיין מראים את המאבק של הבנות ב"סטנדרטים" וב"מקובלויות" של אותה תקופה כדי להראות שהן יכולות להיות יותר טובות מבנים.

הבחירה בבייסבול כדי להעביר את הנושא היא בחירה מעניינת, מעבר לעובדה שזה הספורט הפופולארי ביפן, בבייסבול לא בהכרח ה"חזק" הוא מי שינצח, בייסבול מורכב מהרבה אספקטים שונים וניתן לשחק אותו בכל מני דרכים. לא בהכרח כוח פיזי מכריע את המשחק. הבנות בונות אסטרטגיה ומשתמשות כל אחת בכישורים המיוחדים שלה כדי לנצח באספקטים שונים של המשחק וכך בעצם לנצח את הבנים. וזה אפשרי כי כזה הוא בייסבול.

 כיף לראות.

זאווה סאן

 

זאווה סאן היא מנגה קצת שונה, היא לא מתעסקת ברצונות או השאיפות של הדמות הראשית ובעצם כל המנגה (שעוד לא נגמרה) מתוארת כאילו בעיניי אנשים שונים המסתכלים על הדמות הראשית מהצד. הדמות הראשית, זאווה סאן, היא בחורה רגילה שאוהבת מאוד בייסבול (וגם טובה בזה), אך לא יכולה לשחק במשחקים רשמיים בתיכון שלה. ובכל זאת, זאווה סאן בוחרת שלהמשיך להתאמן עם הבנים במועדון הבייסבול בבית הספר שלהם.

הסדרה מציגה בצורה דיי יפה את הצורה בה החברה מסתכלת על בנות שמשחקות בייסבול בתיכון.

בקרוב אפרסם את חלק נוסף ואחרון מההרצאה, בייסבול באנימה ומנגה כללית.

ביום חמישי האחרון העברתי הרצאה בכאמ"י 2011 בנושא בייסבול באנימה ומנגה. תוכן ההרצאה התחלק לכמה נושאים:

1) מה זה בייסבול ואיך משחקים

2) בייסבול ביפן וקושיאן

3) בייסבול באנימה ומנגה וסדרות בייסבול

4) בייסבול באנימה ומנגה כלליות

5) בייסבול בארץ

 

בינתיים, הנה לינק של המצגת שהוקרנה בכנס עם מעט שיפורים ולינקים.

והנה לינק להורדה ממגה-אפלוד של חלק גדול מההרצאה שצולם בוידאו.

 

תודה לכל מי שהתעניין, בא והקשיב. אפילו כשההרצאה הייתה במקביל לתחרות הקוספליי. מקווה שנהנתם. אשמח לשמוע תגובות וביקורת.

 

אז ככה, אני מתכוון להרים הרצאה לכאמ"י הקרוב, שיתרחש ב25.8.11 ברשל"צ בנושא "בייסבול באנימה ומנגה".

מאחר ורבים האנשים בארץ שאינם מכירים את משחק הבייסבול, החלטתי לחסוך בזמן ולהכין מדריך קצר המסביר את הקווים הכלליים של המשחק ואת חוקיו הבסיסיים, כדי לאפשר למי שיבוא להרצאה להרגיש קצת יותר בעניינים. לא חובה לקרוא את המדריך מאחר ואני אסביר את הנושא בהרצאה, אבל זה בהחלט יכול לעזור להבין את ההרצאה יותר לעומק.

אז קודם כל, מה זה בייסבול ואיך משחקים?

קצת רקע:

בייסבול הוא הספורט הלאומי בארצות הברית. הליגה הבכירה בארה"ב, הMLB (או המייג'ורז), מחולקת לשתי ליגות. הנאשיונל ליג והאמריקן ליג. עונת בייסבול היא בין אפריל לאוקטובר כאשר באוקטובר יש את סדרת הגמר בה אלופת האמריקן ליג ואלופת הנאשיונל ליג משחקות אחת נגד השניה בסדרה של 7 משחקים. בשנה שעברה (2010) זכו באליפות הסאן פרנסיסקו ג'אינטס מהנאשיונל ליג ששיחקו נגד הטקסס ריינג'רס מהאמריקן ליג.

 

בגדול, בייסבול, הוא משחק קבוצתי המשלב אלמנטים שונים של חבטה בכדור, תפיסת כדור, זריקת כדור וריצה. המטרה שלו היא לחבוט בכדור שנזרק ולעשות הקפה שלמה כדי לקבל נקודה. למרות שבייסבול הוא משחק קבוצתי, יש דגש מאוד גדול על יכולות אידיווידואליות של כל שחקן ושחקן, וכל שחקן בכל תפקיד יכול להיות כוכב.

למשחק בייסבול אין מגבלת זמן. אורכו 9 סיבובים (inning באנגלית) המחולקים לשניים, כשבכל חצי סיבוב כל קבוצה עושה רק דבר אחד, או התקפה, או הגנה. אורכו של חצי סיבוב נמשך עד ששלושה שחקנים מהקבוצה ההתקפית נפסלים. יש כל מני דרכים שונות לעשות זאת ונדון על חלקן בהמשך.

בנוסף, המשחק עצמו מחולק למקטעים קטנים של משחק, כמו למשל בפוטבול ולא כמו בכדורגל.

במידה ויש תיקו לאחר 9 סיבובים, לפי חוקי המשחק, ניתן להמשיך לסיבובים נוספים.

בהתקפה:

עולה שחקן מהקבוצה המתקיפה בתורו לעמדת החובט. שם הוא מחכה שהמגיש (פיצ'ר) של הקבוצה היריבה יזרוק לו כדור שהוא יוכל לחבוט בו בגבולות המגרש ככה שלא יתפסו אותו באוויר והוא יספיק לרוץ לבסיס הראשון (הנמצא מימינו)  לפני שיספיקו שחקני ההגנה לזרוק את הכדור לבסיס שחקן הגנה אחר (במקרה זה, first baseman) שנוגע בבסיס הראשון. במידה וחבט טוב ייתכן והוא יספיק לרוץ יותר בסיסים.

לאחר שהחובט… חובט, הוא נשאר על הבסיס אליו הגיע והופך לרץ ותפקידו הוא להתקדם כמה שיותר בסיסים (בד"כ רץ יתקדם כשהחובט הבא יחבוט כדור בגבולות המגרש, אבל לא רק.) והמטרה העיקרית של כל רץ היא להגיע ולגעת לבסיס הבית לאחר שעשה הקפה שלמה כך שקבוצתו תוכל לקבל נקודה.

 

בהגנה:

במשחק ההגנה יש לקבוצת בייסבול 9 שחקנים:

המגיש (פיצ'ר) – השחקן החשוב ביותר בקבוצה (ולכן מקבל דגש מרכזי בהרבה סדרות אנימה ומנגה). תפקידו לזרוק לחובט, מיד אסביר באילו תנאים.

התופס (קאצ'ר) – ה"מנהל" של ההגנה במהלך המשחק. תפקידו לתפוס את זריקותיו של המגיש, להגן על בסיס הבית ולנהל את משחק ההגנה.

שחקני האינפילד – בסיס ראשון, בסיס שני, שורטסטופ ובסיס שלישי. כל אחד מגן בגזרתו

שחקני האאוטפילד – שמאל, מרכז, ימין. כל אחד מגן בגזרתו


 

מהלך המשחק:

כשחובט עולה לחבוט, זה נקרא at-bat וזה המהלך המרכזי במשחק בייסבול. למגיש יש כמה דברים שהוא יכול לעשות במהלך at-bat הראשון, לזרוק לסטרייק זון. הסטרייק זון הוא מן תחום תלת מימדי דמיוני הנראה כך ואלו החוקים שלו:

המטרה של המגיש בעצם, הוא לזרוק כדור שיעבור באיזור הזה בלי שהחובט יחבוט, או שהחובט יחבוט ויפספס. אם המגיש הצליח לעשות את זה, הוא מקבל נקודת הכשלה (סטרייק). לאחר 3 סטרייקים החובט נפסל וזה נקרא סטרייקאאוט.

אם המגיש זרק כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט, זוהי הגשה לא מוצלחת (בול) (במידה והוא ניסה לחבוט ולא הצליח זה סטרייק). לאחר ארבעה בולים החובט רשאי ללכת לבסיס הראשון.

 

סטרייקאאוט היא לא הדרך היחידה לפסול חובט. אם החובט חבט כדור שנתפס באוויר בלי שהוא פוגע ברצפה, זו פסילה. אם נחבט כדור והכדור נתפס ע"י ההגנה ונזרק לבסיס ראשון לפני שהחובט דרך שם, זו פסילה. אם שחקן הגנה נוגע בשחקן התקפה עם הכפפה כשהכדור בתוכה כששחקן ההתקפה לא נוגע פיזית בבסיס, זו פסילה.

לפיצ'ר יש כל מני דרכים לנסות להערים על החובט, עם שינויי מהירויות הזריקה, מיקומים קשים, כדורים מסובבים ועוד. כל הדברים האלה, בשילוב עם זמן תגובה מאוד קצר (ברמות סבירות מדובר על זמן תגובה של פחות מחצי שניה!  וברמות הגבוהות אפילו פחות!) גורמים למלאכת החבטה להיות קשה מאוד.

לאחר שהחובט חבט כדור לתוך המגרש, תפקיד ההגנה הוא לתפוס את הכדור ולנסות לפסול רצים על מנת לא לאפשר לקבוצה התוקפת להתקדם ולקבל נקודות.

  

 סיכום בקצרה:

2 קבוצות, 9 שחקנים בכל קבוצה. 9 סיבובים המתחלקים ל2: התקפה והגנה, חצי סיבוב נמשך עד ש3 שחקנים מהקבוצה המתקיפה נפסלים. המטרה: להגיע הביתה כדי לצבור נקודה.

מונחים:

סטרייק: כדור העובר בסטרייק זון בלי שהחובט חובט בו לגבולות המגרש, או החובט פספס ולא פגע בכדור הנזרק לעברו.

סטרייק אאוט: 3 סטרייקים והחובט בחוץ.

בול: כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט בו.

ווק: אחרי 4 בולים. החובט רשאי ללכת לבסיס ראשון.

פליי אאוט: כדור שנחבט נתפס באוויר לפני שפגע בקרקע.

גראונד אאוט: כדור שנחבט נתפס ע"י שחקן הגנה ונזרק לבסיס הראשון לפני שהחובט מגיע לבסיס.

הום ראן: כדור שנחבט מחוץ גבולות המגרש אבל בתחום החוקי. מגיע הביתה (וכך כל הרצים שעל הבסיסים) אוטומטית.

 YouTube Preview Image

חלק ממשחק לדוגמא

זהו פחות או יותר. אשמח לענות על שאלות ולשמוע הערות והארות. אם הבנתם את הרעיון ומה צריך לשפר. את הנ"ל אפשר או להשאיר פה כתגובה או לשלוח לי במייל.

אחרי שעבר קצת זמן מהכנס אני חושב שאולי הגיע הזמן לדבר עליו קצת כדי לראות מה כדאי לשמר ומה כדאי לשפר בפעם הבאה.

 

עריכה: אני רוצה לקשר לפוסט של עומר שאני מסכים איתו לגמרי וחושב שהוא משקף בצורה מאוד נכונה את מה שאני חושב על כנסי אנימה בארץ ואני ממליץ לקרוא אותו לפני שתקראו את הפוסט שלי.

 

קודם כל אני רוצה להתחיל ולהגיד שלדעתי היה כנס טוב. הוא היה ממוקם באיזור מאוד נוח עם הרבה חנויות במרחק הליכה שאפשר להשיג בהן כל מה שצריך, האולם עצמו גם היה יחסית טוב (למרות שאני ממש מעדיף אולמות בסגנון ההאנגרים הגדולים בגני התערוכה בת"א), לא היה צפוף יתר על המידה, היו מעט יחסית בעיות טכניות מורגשות, היו מספיק תכנים שהיה אפשר לראות וכו'.

ועדיין יש הרבה דברים שאפשר לשפר בכנס, קודם כל אני ארצה להתייחס לכל ההתארגנות לפני הכנס:

אתר הכנס - קודם כל, אתר הכנס היה צריך לעלות הרבה יותר מוקדם ממה שהוא עלה וכך גם התוכן שבו. העיצוב הסופי למשל עלה רק שבועיים לפני הכנס והתוכניה רק 9 ימים לפני. (אגע בתוכניה בהמשך). וכנ"ל גם ההרשמה לטריוויה (שגם בזה אני אגע בהמשך).

דרך אחת טובה לשיפור לדעתי, היא פשוט ליצור אתר באמצעות ממשק כמו wordpress. ממשק כזה בעצם מציע כל מה שצריך אתר אינפורמטיבי. הוא קל מאוד להכנה ולעיצוב ונראה מצויין, אפשר להציג את המידע בכל מני עמודים וקישורים שונים, יש לו RSS (שאגב, היה רעיון ממש מצויין באתר הקודם) ויש לו אפשרות להגיב על כל פוסט (דבר מאוד שימושי לאתר כנס!).  ככה האתר יכול לעלות מוקדם, להציג את כל האינפורמציה בצורה מסודרת ויפה ואפילו לקבל תגובות על כל פוסט והכל במינימום מאמץ!

תוכניה - נראה לי הזוי שהתוכניה עלתה רק  9 ימים לפני הכנס. יש אנשים שלא יודעים אם כדאי להם או לא לבוא לכנס ואחד הדברים המשפיעים על ההגעה שלהם הם התכנים שיועברו בכנס. יש אנשים שגם צריכים לבקש חופש מהעבודה או מהצבא בשביל שהם יוכלו להגיע לכנס, אבל איך הם ידעו אם כדאי להם להגיע אם לא מתפרסמת תוכניה?

אני מודע לעובדה שהדברים לא סגורים ולא יודעים מה בדיוק לשבץ בכל מקום ומתי, אבל צריך לפרסם כמה שיותר מוקדם את כל מה שידוע שיהיה בתוכניה ואפילו גם את מה שצפוי להיות אבל לא סגור. הזמנים פחות משנים. אם זה יהיה באולם העליון או התחתון זה פחות משנה, אבל צריך לפרסם מוקדם מה צפוי להיות כדי שלאנשים יהיה קצת מושג.

הרשמה לקוספליי ושאר הירקות- העובדה שההרשמה התבצעה מראש היא בהחלט עליית מדרגה. חבל אבל שכל הקטע של הרשמה למסקרייד היה רשום בפונט קטן בצבע אדום על רקע כתום. אני בעצמי פספסתי את זה כשחיפשתי הרשמה למאסקרייד ואני בטוח שעוד פספסו כמוני בהתחשב בעובדה שאף אחד לא נרשם למסקרייד.

באתר הכנס רשמו: "קוספליירים יקרים! אם שלחתם את הטופס הרשמה שלכם אבל לא קיבלתם שום הערה או תשובה – זה דווקא סימן מעולה! (:
זה אומר שההרשמה שלכם התקבלה בהצלחה, ואתם רשומים לשיפוט ביום הכנס. אז אל נא להילחץ, הכל תקין."

זו לא התנהלות תקינה. צריך לשלוח מייל לאישור. אנשים יכולים בקלות לשלוח את טופס ההרשמה שלהם לכתובת שונה בטעות וגם עליה לא לקבל תשובה. התנהלות תקינה היא לשלוח מייל לאישור ולא לא לשלוח מייל לאישור.

ההרשמה לטריוויה: בחיית נו, 9 ימים לפני הכנס? אהבתי אבל ששמו שלוש שאלות שמתפקדות כמן רף כניסה.

 

שקיפות - בסופו של דבר הכנסים שמאורגנים ע"י אמא"י הם כנסים שמאורגנים ע"י אנשים מהקהילה בשביל הקהילה. אני חושב שצריך לעדכן כמה שיותר לגבי ההתקדמות בהכנת הכנס (ושאר הדברים גם). כך אפשר לקבל גם פידבקים על מה שנעשה (מה אתם מעדיפים? הרצאה כזאת או כזאת? שתחרות הקוספליי תהיה בשעה הזאת או הזאת? וכו' וכו' וכו') וגם לתת עזרה למה שצריך! אם מפורסם שאולי יש בעיה בתכנים או חוסר במנחים, או שצריך עזרה בכתיבת שאלות לטריוויה או שלל דברים אחרים אנשים יכולים לבוא ולהציע עזרה במה שהם יכולים, משהו שהם לא היו חושבים לעשות לבד כי אם לא מפרסמים שיש בעיות, כנראה שהכל קשורה. שקיפות הוא דבר חשוב, ואם הייתה אפשרות להגיב באתר זה בכלל היה עוזר.

נושא? למי שלא ידע (ואני בהחלט לא ידעתי!) מסתבר היה נושא לכנס. הנושא היה משחקי מחשב יפניים (בגלל זה האתר עוצב בצורה הזאת והיו כל מני עיצובים בכנס שקשורים למשחקי מחשב). חבל, זה לא היה ברור, זה בטח לא נאמר בשום מקום וזה לא השתקף באופי הכנס. הרעיון של נושא לכנס יכול להיות מעניין, אבל בגלל שהוא נשמר בסוד בכנס הזה הוא לא התקרב ללממש את הפוטנציאל שלו ו…חבל אני חושב?

 

הכנס עצמו

Ramona x Ramona

כמו שכבר רשמתי, הכנס היה טוב ברמת העיקרון, אבל היו כמה נקודות שהייתי רוצה לגעת בהן בכל זאת.

התכנים בכנס- היו הרבה תכנים בכנס שזה יפה מאוד, אבל לצערי היו ממש מעט תכנים שנגעו בנושא אנימה ומנגה. הייתה הרצאה על תרגום מנגה של אורי מרקוביץ', והייתה טריוויה. (והיה סרט שבסוף לא הקרינו משום מה). כל שאר התכנים בכנס התייחסו לדברים אחרים כמו קוספליי (בעיקר), משחקי וידאו וכו'. חבל שיש נציגות ממש קטנה של תכנים שקשורים לאנימה או מנגה בכנס אנימה ומנגה.

טריוויה


הטריוויה הייתה חלשה. המבנה של הטריוויה לא היה מסודר והשאלות היו או קלות ממש או קשות ממש. הציבו את המשתתפים בצד אחד של הבמה ככה שאפשר לראות את את הראשון מביניהם. ההנחייה הייתה מאוד חובבנית ורק יצרה יותר אי סדר בטריוויה. רוב הזמן המנחות היו עם הגב לקהל או הרביצו קלות אחת לשניה. לא נראה שהן עשו שום חזרה או סימולציה בפורמט של הטריוויה. הן לא ידעו איך להתמודד לא עם הטריוויה ולא עם המתמודדים וכל הזמן שאלו את הקהל מה הם רוצים או מה התשובה לשאלות. אני חושב שהנחייה היא המפתח למקרים כאלה. המנחה צריך להכיר את הפורמט של הטריוויה בצורה טובה ולדעת איך להתמודד עם מתמודדים שיודעים או לא יודעים את התשובה לשאלה, איך להתמודד עם הקהל שעושה רעש, ואיך להנחות את הכל בצורה יותר מעניין.

תחרות הקוספליי

אני לא אתחיל לנסח את דעתי על תחרות הקוספליי והווקאון בארץ אבל אני כן חושב שההנחייה הייתה קצת יבשה. המנחות הקריאות את השם הסדרה ממנה לקוח הקוספליי (הרבה פעמים בצורה לא מובנת כל כך), עלו אנשים עם קוספליי ואז המנחה עברה אחד ואחד ואמרה "וואו, כמה זמן זה לקח?" וזהו. אני חושב שהרבה יותר רלוונטי לשאול למה בחרת לעשות קוספליי דווקא לדמות הזאת? בנוסף, צריכה להיות רשימה מסודרת של האנשים שעולים לבמה וכל אחד מהם צריך לדעת אחרי מי הוא עולה. ככה שברגע שקוספלייר אחד יורד מהבמה זה שאחריו כבר עולה על הבמה. זה יחסוך הרבה זמן *מת* באירוע. בנוסף מאחר וגם ככה כל ההרשמה נסגרת מראש וצריך לשלוח תמונות רפרנס, למה לא לשים על המסך הגדול מאחורי הבמה תמונות רפרנס מהסדרה/מנגה/משחק שעושים לה קוספליי? ככה גם מי שלא מכיר את הסדרה יוכל להכיר אותה.

המחזמר


היה באמת טוב והתרשמתי ממנו מאוד לטובה. רעיון מגניב, משחק מוצלח, מוזיקה טובה, תלבושות טובות והפקה טכנית ברמה מאוד גבוהה. ח"ח!

אפשר למצוא חלקים מהמחזמר והרבה קטעים נוספים מהכנס ברשימת הארוקון באחד הערוצים שלי ביוטיוב.

 

 

לסיכום, אני חושב שהיה כנס טוב ואני מקווה שהכנסים ימשיכו במגמת ההשתפרות שלהם. אני מאמין שעם כמה שיפורים בסיסיים בצורת הארגון הכנסים אפשר בקלות להרים אותם כמה רמות מעלה.

אשמח לשמוע את דעתכם בכל נושא ולשמוע רעיונות נוספים לשיפור.